fbpx

האם נשקם טוחנת בודדה על-גבי שתל אחד או שניים?

שיקום שן בודדת באמצעות שתל הוא כיום אחת הפרוצדורות הנפוצות ברפואת השיניים המודרנית. עם זאת, באיזור האחורי של הפה, לעתים אין מספיק נפח וצפיפות עצם, והדבר, בשילוב עם כוחות לעיסה חזקים ולעתים קרובות אף הרגלי פאראפונקציה, עשוי להעמיד את יציבות השיקום במבחן. מלבד זאת, שיקום שן טוחנת רחבה על-גבי שתל צר יוצר אף בעיה אסתטית בשלב השיקום הכותרתי.

לפיכך, שיקום של טוחנת בודדה על-גבי שתל היווה תמיד אתגר עבור רופאי השיניים. אורכה המזיו-דיסטלי של הטוחנת גדול משמעותית מקוטרו של שתל ממוצע (3.75-4.00 מ”מ), ולפיכך קיימת אפשרות לעומס-יתר פונקציונלי, אשר בתורו יגרום לכשל האבטמנט או השתל כולו. מאידך, שתלים בעלי קוטר גדול דורשים עובי רכס גרמי של 7-10 מ”מ על מנת לאפשר השתלה מוצלחת. פתרון זה מתאים עבור טוחנות בעלות מימד מזיודיסטלי קצר יחסית, עד 11 מ”מ.

שיקום טוחנת על-גבי שתל אחד אף יוצר יחס כותרת-שורש שונה משן רגילה. לפיכך, הציעו Becker and Becker פתרון הגיוני – להשתמש ב-2 שתלים סטנדרטיים לשיקום שן טוחנת אחת, ובכך להשיג יחס כותרת-שורש הדומה יותר לשן טבעית. הדבר אף יאפשר קבלת שטח פנים נרחב יותר לאוסאואינטגרציה, ופיזור כוחות הלעיסה על-פני שטח מגע נרחב יותר עם העצם. עם זאת, לדעת החוקרים הדבר יתאפשר במרווח שאורכו 12 מ”מ או יותר (12.5-14 מ”מ ע”פ Saadoun et al.), ובאמצעות שתלים שקוטרם לא פחות מ-3.25 מ”מ.

במחקר רטרוספקטיבי של Balshi ו-Wolfinger, שפורסם בשנת 1997, נבדקו 60 מקרים של שיקום שן בודדת ע”ג 2 שתלים לאורך תקופה של 7 שנים. גם מטופלים ברוקסיסטים נכללו במחקר. במחקרם השתמשו החוקרים בשתלים בקוטר סטנדרטי של 3.75 מ”מ והשתילו בהצלחה גם במרווח אינטרפרוקסימלי מינימלי של 10 מ”מ (אך לפחות 12 מ”מ בשיא גובה הרכס). ממחקר זה ניתן ללמוד ששיקום שן בודדת ע”ג שני שתלים הציג פחות סיבוכים פוסטאופרטיביים, כגון ניידות או שחרור ברגים, מאשר שיקום ע”ג שתל בודד. קרבת שני השתלים זה לזה לא הפריעה למרבית המטופלים לנקות כהלכה בין השתלים באמצעים המקובלים.

חוקרים אלה אף ביצעו מחקר נוסף ע”ג 125 טוחנות אשר שוקמו באמצעות 250 שתלים בין השנים 1996-2005. במחקרם זה, אשר פורסם ב-2011, הציגו אחוז הצלחה של 98.4% במנדיבולה ו-97% במקסילה לאורך תקופת מעקב שנעה בין 3-12 שנים עבור מקרים שונים. בסך הכל היו במחקר 5 מקרים של כשל שתל, אשר ארבעה מתוכם אירעו בתוך 9 החודשים הראשונים לאחר ההשתלה.  בכל המקרים הללו, כשל רק שתל אחד מבין 2,והשיקום שע”ג השתל נותר תפקודי.

בסופו של דבר ההחלטה האם להשתמש בשתל רחב אחד או בשני שתלים סטנדרטיים הינה תלויית מקרה. במידה והנפח הגרמי, הן במימד המזיו-דיסטלי והן במימד הבוקו-לינגואלי, הינו מספק, הרי שהבחירה תהיה תלויה בסוג העצם. בעצם מסוג D1,2, הקשה יותר ובעלת הפלטה הקורטיקלית העבה יותר, ניתן להשתמש בשתל רחב, בעוד עצם מסוג D3.4, הספוגית יותר, מתאימה יותר לשימוש ב-2 שתלים. במקרה זה, במידה ואתר ההשתלה צר משמעותית מ-12 מ”מ במימד המזיודיסטלי, ניתן לשקול אורתודונטיה קדם-שיקומית טרם ביצוע ההשתלות.

(ד”ר ולדי דבוייריס, DMD MBA, עבור העמותה הישראלית להשתלות דנטליות)

  1. Abdel Azim A., Zaki AM, El-Anwar MI, Single molar restoration – Wide implant versus two conventional, CAD/CAM, 2013:1, pp. 22-26
  2. Balshi TJ, Wolfinger GJ, Two-Implant-Supported Single Molar Replacement: Interdental Space Requirements and Comparison to Alternative Options, Int J Periodont Restorative Dent, 1997:17(5), pp. 427-435
  3. Wolfinger GJ, Balshi TJ, Wulc DA, Balshi SF, A retrospective analysis of 125 single molar crowns supported by two implants: Long-term follow-up from 3 to 12 years, Int J Oral Maxillofac Implants, 2011:26(1), pp. 148-153
  4. Becker W, Becker BE, Replacement of maxillary and mandibular molars with single endosseous implant restorations: A retrospective study, J Prosthet Dent, 1995:74, pp. 51-55
  5. Saadoun AP, Sullivan DY, Krischek M, LeGall M, Single-tooth implant management for success, Pract Periodontics Aesthet Dent, 1994:16, pp. 73-82